קרטוקונוס

בשנת 2016 דווח על קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אוקלנד אשר פיתחו טיפות עיינים חדשניות לטיפול בקרטוקונוס[3]. אלו אמורות לעבות את הקרנית (בדומה למטרת הקרוסלינקינג) בשיטה חדשנית ולהביא בעצם לעצירת התקדמות המחלה. החוקרים דיווחו על הצלחה בניסוי על קרנית אנושית בתנאי מעבדה, וכעת נבדקות ההשפעות על כבשים. טיפול זה נמצא בפיתוח, אך ייתכן ובעתיד יהווה כלי יעיל לטיפול במחלת הקרטוקונוס. לרוב מתחילה המחלה להתפתח בחלקו השני של העשור השני לחיי האדם ויכולה להמשיך להתפתח עד לראשית העשור הרביעי לחייו. מחלה זו מתפתחת כאשר הקרנית מידקקת, וכתוצאה מכך מקבלת צורה חרוטית במקום צורתה התקנית דמויות הכיפה, דבר הגורם לכך שקרני האור אינן מגיעות בצורה "מדויקת" לרשתית עקב שבירה לקויה של גלי האור. מחלה זו מתפתחת לרוב בשתי העיניים, אך לא תמיד בקצב זהה. הגורם להתפתחותה של המחלה אינו ידוע לחלוטין, אם כי ישנן מספר הערכות בדבר גורמים תורשתיים הנמצאים ביסוד התפתחותה; כמו כן, ישנן מספר הערכות לגבי הקשר הסטטיסטי בין קיומם של קרובי משפחה הלוקים במחלה לבין הלקות בה. כמו כן, ישנן הערכות הנוגעות לגבי גורמים נוספים, כגון חברתיים, גזעיים ואחרים . השערה שהועלתה באוניברסיטת וושינגטון מייחסת את המחלה למותם של תאי קרנית הנגרם כתוצאה ממיני-טראומות העוברות עלי. השערה נוספת מייחסת את הקרטוקונוס לפעילות אנזימטית בלתי מאוזנת היוצרת תוצרי לוואי חומציים הגורמים להדקקות הקרנית. על פי חלק מהדיווחים, נאמדת תפוצת המחלה בכחולה אחד לכל 2,000 בריאים ובאחרים על אחד לכל 500 אם כי מקובל לרוב לאמוד את תפוצת המחלה בארץ בכחולה לכל 1000 אנשים בריאים.