- 03-6243377
- חיים עוזר 4, פ"ת
- מרפאת עיניים א'-ה' 09:30-19:30 ו' 09:00-14:00
ראייה עיוורת
מאמר:
ראייה עיוורת
מרפאת עיניים Eye Center חיים עוזר 4, פתח תקווה – 03-6243377
מאמרים נוספים
טומוגרפיה
טומוגרפיה אופטית קוהרנטית או הדמיה אופטית קוהרנטית, (באנגלית: OCT-Optical coherence tomography) היא שיטת הדמיה (דימות) אופטית קוהרנטית, חדשה יחסית, המבוססת על אינטרפרומטריה ופיזור של גלי…
אופטומטריה
אופטומטריה היא מקצוע פארא-רפואי העוסק בעין, במערכת הראייה ובחוש הראייה אצל בני אדם. לרוב לצורך תיקון לקות ראייה במערכת הראייה והעין האנושית. בין אם בעיה…
שעורה
שעורה היא דלקת שכיחה הנגרמת לרוב בעפעפיים, עקב זיהום חיידקי. הטיפול העיקרי הוא ברטיות חמות.
קרטוקונוס
קרטוקונוס (בלועזית: Keratoconus, בעברית מכונה גם ניוון קרנית או קרנית חרוטית) היא מחלה הגורמת לעיוות בצורת קרנית העין, כך שהקמירות שלה אינה אחידה ואינה יוצרת…
ראייה עיוורת
ראייה עיוורת או עיוורון קורטיקלי היא תופעה קוגניטיבית-נוירולוגית בה אנשים שהתעוורו בעקבות פגיעה בקליפת המוח החזותית, מצליחים בכל זאת לנחש את צורתו של עצם כלשהו, מיקומו או כיוון תנועתו.
המונח נטבע ב-1974 על ידי הפסיכולוג הבריטי לורנס וויסקרנץ (Weiskrantz). במחקר שנערך באותה שנה נמצאה התופעה אצל קופת רזוס שקליפת הראייה שלה הוסרה. דווחו מספר מקרים של התופעה בקרב בני אדם, אך ברובם מדובר היה באנשים שנפגעו חלקית בקליפת הראייה (רק המיספרה אחת של המוח נפגעה). בסוף שנות ה-2000 דווח לראשונה על אדם שכונה TN שנפגע בשתי המיספרות המוח וניחן בראייה עיוורת, למשל הבחנה בין הבעות פנים של שמחה, עצב וכעס, ויכולת לעקוף מכשולים שונים במסלול הליכתו ללא אמצעי עזר.
ההסברים לתופעה אינם ברורים דיים. ייתכן כי נפגעי קליפת המוח החזותית יכולים להיעזר בהד החוזר מעצמים שונים כדי לזהות את מיקומם וצורתם (אקו-לוקציה), אך הדבר עשוי לאפשר רק זיהוי של עצמים גדולים, ולא מסביר את יכולתו של TN לזהות מכשולים קטנים שהוצבו בדרכו. חלק מהמידע חזותי (כמו מידע על הבעת פנים) עובר ישירות מהתלמוס לאזור האחראי לעיבודו (למשל, במקרה של הבעות פנים – האמיגדלה) בלי לעבור דרך קורטקס הראייה הראשוני, וכך המטופל יכול לקלוט את המידע בלי לחזות בו בפועל.
אחת הביקורות על הניסוי של TN הייתה כי עיניו של הנבדק לא כוסו במהלכו, ולא נערך בירור האם כיסוי זה משפיע על ביצועיו.
הגדרה
ראיה עיוורת זהו מצב בו עיוור מגיב לגירויים ויזואליים שלא במודע (מדובר כמובן בבני אדם ולא חיות). יכולת זו נמצאת אצל אנשים בעלי עיוורון בקליפת המוח המפוספסת, הידועה גם בשם הקורטקס הראייתי הראשוני או V1.
פציינט הסובל מראיה עיוורת נחשב כעיוור, לא מצליח לראות דבר. אך אם נבקש מהפציינט לנחש מהו אובייקט מסוים, 80% מהמקרים הפציינט ידווח נכון, מה שמעיד על כך שזהו אינו ניחוש. הדבר קשור לתת מודע של הפציינט. הפציינט מסוגל לראות למרות שהוא עיוור. לפציינט יש תפיסה אך הוא לא מודע אליה.
בתחילה חקרו ראיה עיוורת על חיות. כאשר מסירים או פוגעים בקורטקס הראייתי, החיות עדיין יכולות להעביר את ההבחנה הוויזואלית למרות השינויים ביכולת הקיבולת שלהם במח. יכולת זו לא מפתיעה מכיוון שהפלט מהעיניים מגיע גם כן למספר מטרות שונות במח הנמצאות בין ה midbrain והתלמוס שלא נפגעים כשה-V1 נפגע. מה שמפתיע, זה שבני אדם עם פגיעה בV1 מדווחים על עיוורון טוטאלי.
המודעות משתלבת עם כל הפעילות היומיומית. איך אפשר להפריד את המארג המורכב של מוחנו בשביל למצוא את הנקודה האחראית למודע כדי לחוות את העולם, מבלי לפגוע בשאר חלקי המוח?
סוגים
ראיה עיוורת מחולקת ל-2 סוגים:
סוג א': לאדם אין מודעות לגירוי ראייתי אך יכול לנחש חלקים מסוימים של הגירוי כגון צבע, צורה ומיקום האובייקט, ברוב המקרים הם צודקים.
סוג ב': יש לפציינט קצת מודעות על התנועה של האובייקט ועל מיקומו אבל לא יכול לתפוס את החפץ בידיו, כמו כן, העיניים שלו זזות עם תנועת החפץ אך הוא אינו מסוגל לתאר את התנועה. סוג זה מתרחש בעקבות פגיעה במח בעיקר באונה האוקסיפטלית.
כאשר הקורטקס הראייתי פגוע יהיה חוסר תפיסה באזורים מסוימים בשדה הראייה, ולכן החולה ישתמש ב-Tectopulvinar Pathway שבו אין מודעות לראיה, המוכיח שמסלול זה משמש לראיה לא מודעת העוזר להגיב מיד לתנועות ולהסתגלות עם העיניים לאובייקטים ללא שליטה.
המסלול התקין
כאשר אדם מסתכל על עצם, קרני האור המוחזרות ממנו נקלטות בעין, עוברות את הקרנית, הלשכה הקדמית, העדשה והויטריוס. הן מתרכזות על הפוטורצפטורים שברשתית. הפטורצפטורים מכילים 2 סוגי תאים: מדוכים (cones) וקנים (rods). תאים אלה ממירים את קרני האור לאותות המועברים דרך התאים הדו-קוטביים לתאי הגנגליון. תאי הגנגליון יוצאים מהעין באזור הנקרא הדיסק האופטי על ידי העצב האופטי, עצב אופטי מעין ימין נפגש עם עצב אופטי מעין שמאל בתצלובת הראייה, שם מידע המגיע מהצד הנאזלי בכל עין עובר לצד הנגדי במח, והמידע מהצד הטמפורלי נשאר באותו צד. משם המסלול נקרא optic tract. מידע משדה ראייה ימני נמצא ב-optic tract שמאלי ולהפך. כל optic tract עובר בגרעין הברך הצידי (LGN, Lateral Geniculate Nuclei) שבתלמוס.
גרעיני ה–LGN מחולקים לשכבות. בכל שכבה מתקבל מידע אחר: ב-4 שכבות מתקבל מידע מתאי גנגליון מסוג parvocellular, וב־2 שכבות מתקבל מידע מתאי גנגליון מסוג .magnocellular
משם המידע עובר למח על ידי 2 מסלולים שונים:
Tectopulvinar pathway
אקסונים של תאי magnocellular נשלחים ל- superior colliculi שנמצא ב-tectum שב midbrain. ה- superior colliculi שולח קשרים לאזורים בתלמוס הנקראים pulvinar ולכן מסלול זה נקראTectopulvinar system . המסלול מתחלק ל-2 מסלולים עיקריים: מדיאלי, השולח קשרים לאונה פריאטלית, ולטרלי, השולח קשרים לאונה טמפורלית.
Geniculostriate pathway
כל האקסונים מה- LGN מסוג parvocellular יוצרים מסלול בשם Geniculostriate system. מסלול זה מסתיים באזור הראיה Primary visual cortex (V1) הנמצא באונה האוקסיפיטלית בקורטקס. מאזור הראיה המידע מועבר לאזורי ראיה באונה הפריאטלית ובאונה הטמפורלית.
המסלול הלא תקין
אדם בעל פגיעה באזור V1 סובל מראיה עיוורת, מה שאומר שה- geniculostriate pathway פגוע. למרות הפגיעה בקורטקס הראייתי האדם עדיין יכול להגיב לגירויים ראייתיים. הגירויים הראייתיים לא רק עוברים דרך ה geniculostriate pathway -אלא גם דרך ה tectopulvinar pathway.
ולכן במקרה של ראיה עיוורת רק ה- geniculostriate pathway פגוע וה- tectopulvinar pathway מתפקד כרגיל. זהו ההבדל המובהק בין ראיה עיוורת ועיוורון רגיל. בעיוורון רגיל 2 המסלולים לא עובדים, ובראייה עיוורת רק מסלול אחד לא עובד והמסלול השני מקבל את הגירויים הראייתיים כרגיל.
לעיתים קרובות הנזק ב- v1 לא מוחלט ולכן יש רק אזור מסוים בשדה הראיה שהחולה לא רואה (סקטומה). בניסויים שמים את הגירוי באזור הפגוע בשדה הראיה.
לכן פציינט עם ראיה עיוורת מסוגל "לנחש" היכן בדיוק המיקום של אובייקט מסוים ולענות נכון ברוב המקרים. הם יכולים גם לזהות את המאפיינים הבסיסיים של אובייקט מסוים- צורה, צבע, ותנועה.
באופן מפתיע כשמראים פנים, שזהו גירוי מורכב, החולה אינו יכול להגיד את המין או את זהות הפנים אך יכול לומר מהו הרגש המבוטא בפנים- שמחה או פחד.
דבר זה נבדק בשתי צורות:
האדם אומר מהו הרגש שנראה בפנים.
מדידת הבעת הפנים של החולה עצמו. ישנה תופעה של "הידבקות" בהבעת פנים – כאשר אדם רואה הבעה מסוימת, הוא לעיתים מבצע את אותה הבעה. תופעה זו נצפתה בחולים גם כאשר שמים את הפנים בחלק השדה הראייתי שהחולה עיוור ביחס אליו. אנשים אלו הם למעשה עיוורים – אין להם מודעות למידע ראייתי. רק אם "מכריחים" אותם לענות, או כשהם מנווטים בסביבה, או בודקים תגובות לא מודעות שלהם, אז רואים שהם עוברים בין חפצים מבלי להיתקל או שהם מסוגלים לנחש נכון דברים שתוארו להם.