אנחנו לא יכולים לראות אותם, אבל בכל רגע נתון יכולים להתהלך לנו על
העפעפיים טפילים מזעריים ומגעילים במיוחד. הפנים שלנו משמשות להם
בית –בו הם אוכלים, מזדווגים ולבסוף מתים.

לייצור המזערי הזה קוראים– דמודקס. שמו מגיע מהשפה היוונית
ומשמעותו – תולעת שמנה. זהו פרוק רגליים שיש לו קרבה משפחתית
לעכבישים ולקרציות.

יש לו שמונה רגליים קצרות וגוף מוארך. הדמודקס מתחלק לשני סוגים –
דמודקס פוליקולורום ((Folliculorum Demodexשמתגורר בקרבת
הנקבוביות וזקיקי השיער, ודמודקס ברוויס (Demodex brevis) שדווקא
אוהב לשהות עמוק יותר בתוך בלוטות החלב השמנוניות (בלוטות
המיבומיאן). חוקרים מעריכים שהם ניזונים מהעור המת שלנו או משומן
בלוטות החלב.

את הטפיל אנו מקבלים איש מרעהו ויתכן שהתינוק מקבל אותו מהאם כבר
בשנות חייו הראושנות. בתנאים מסוימים כגון: מחלות כרוניות, תרופות
מדכאות מערכת חיסונית, תזונה לקויה ומתח, הטפיל מתחיל להתרבות
ולשגשג וגורם למחלת עור (דמודיקוזיס) ולדלקת עפעפיים כרונית
(בלפריטיס).

הדמודקס יכול לגרום למחלת עור בשם
רוזציאה (Rosacea) המתאפיינת באודם
והרבה פצעים באזור הפנים שעשוי
להזכיר אקנה.

בנוסף הוא גורם לדלקת עפעפיים כרונית,
אודם, גרד ושרפה בעיקר בלילה (כאשר
הטפילים מתהלכים מריס לריס).