רטינובלסטומה

מוטציה בכרומוזום 13, בגן הקרוי RB1 הוא הגורם לרטינובלסטומה. הקוד הגנטי המצוי בכרומוזומים, מכתיב לתא את סוגי החלבונים שעליו לייצר ואת רמת התבטאותם בתא. פגיעה בגן RB1 (אובדן הטרוזיגוטיות) תגרור פגיעה בחלבון הקושר את פקטור השיעתוק, E2F. החלבון הקושר את E2F, מונע ממנו להיקשר ל DNA ולשעתק גנים הקשורים לחלוקת התא. פגיעה בחלבון זה גורמת לחוסר בקרה על תהליך השעתוק ולבסוף מתבטא בגידול סרטני. על מנת שהמחלה תתפרץ דרושה מוטציה בשני ההעתקים של גן RB1 שנמצאים בכל אחד מכרומוזומי 13. החולים ברטינובלסטומה מתחלקים לשתי קבוצות: מקרים תורשתיים ומקרים שאינם תורשתיים (germline או non-germline). במקרים התורשתיים אחד מעותקי RB1 הוא פגום בכל אחד ואחד מתאי הגוף וכל שדרוש כדי שתפרוץ המחלה הוא מוטציה אקראית יחידה נוספת בכרומוזום המקביל. מכיוון שכך, ילדים שהם germline כמעט בוודעות יפתחו את המחלה, ועל פי רוב היא תתבטא בגיל צעיר יותר, עד שנה. חולים תורשתיים נוטים לפתח גידולים רב מוקדיים ובשתי העיניים. במקרים תורשתיים הילד בדרך כלל יורש את הגן עם המוטציה מאחד ההורים, אך לא בהכרח, המוטציה יכולה להתרחש בזמן ההפריה של הביצית וכך החולה יכול להוריש את הגן לצאצאיו למרות שלא ירש אותו מהוריו. על מנת שתתפתח המחלה בחולים שאינם תורשתיים צריכה להתפתח מוטציה בגן RB1 באופן אקראי בשתי כרומוזומי 13 שבאותו תא ברשתית. תסריט זה נדיר יותר, ובהסתברות נמוכה יותר קורה בשתי העיניים בו זמנית. חולים לא תורשתיים נוטים לפתח רטינובלסטומה חד מוקדית בעין אחד בלבד.